איריס יקרה,
 
כשהצעת לי לראשונה את האפשרות להעניק לאמי מתנה ליום הולדתה התשעים, לא הערכתי כי את מציעה לי הרבה יותר מכך: מסע מיוחד למערכת היחסים שבין בן לאמו ודרך מקורית להפתיע את מי שבגילו כבר ראה הכל.
הערב שבו כינסתי את המשפחה הקרובה בביתי לחגיגה צנועה של יום ההולדת הפך לאחד הערבים הבלתי נשכחים עבורי ועבור כל מי שהיה שם אך יותר מכל עבור אמי.
כאשר שאלתי אותה מה אומרות המלים שעל המפיות הרקומות לא זיהתה לראשונה שבחרתי להשתמש בתיאורה שלה את אמה כדי לתאר אותה. כשהבינה זאת, עמדו דמעות בעיניה.
רגישותך, סבלנותך ועשייתך העדינה הולידו חוויה מרגשת.
בתודה עמוקה,
 
יעקב

מתנה שרואה אותך…
 
כמה אנחנו רוצים שיראו אותנו. פסיכולוגים ופילוסופים רבים וטובים דיברו על חשיבות המבט הרואה של האם על תינוקה ועל האופן שבו הדרך שבה התינוק נראה נותן לו ממשות בעיני עצמו.
ככה הרגשתי כשקיבלתי את המתנה. הרגשתי נראית. נראית על ידך שהכנת אותה ונראית על ידי כל מי שלקח בה חלק. תחושה נדירה וחד פעמית של עצמי, כפי שאחרים חווים, חושבים ויודעים עלי- ומכאן, הזדמנות להסתכל ולראות את עצמי מבחוץ ומבפנים. קשה להסביר במילים תחושה כל כך פשוטה של משהו שפוגע בול. מאחלת לכל אהוביי שיזכו לתחושה כזאת לפחות פעם אחת.
 
נועה

קיבלתי קופסה
ומה בתוכה?
צבעים;
לא צבעים שאיתם מציירים
קיבלתי קופסה
ובתוכה
צבעים.
זה מה שראיתי, זה מה שהרגשתי, זה מה שקיבלתי וזה מה שנשאר.
במבט נוסף, ראיתי שהצבעים, הן חוברות מיניאטוריות
וכל חוברת היא מחבר או חברה,
והצבעים מתארים את אותו חבר או חברה ואת החברות ביננו.
אני לא חיה בארץ
והמשפחה והחברים נמצאים רחוק
וביום ההולדת ה-40 שלי
הם היו כל כך קרוב
לא יודעת אם אפשר יותר קרוב מזה
וזה נשאר
עמי
לא רק כזיכרון או מזכרת
זה נשאר
עטוף בתוך קופסה
ובתוכה
צבעים
המתנה מילאה את המקומות הכי חשובים עבורי וכעת אין לי צורך בשום מתנה.
 
אורית

אמנות ומדע תמיד היו שזורים בחיי המשפחה שלנו, והאופן שבו ניסינו להעריך את שוויה של המתנה משקף את השניים. המתנה היא יצירה שערכה "לא יסולא בפז" – טיפות של זהב ודמעות משתקפות בה בערבוביה. הזיכרון הנפלא שיש לנו לאורך הדרך של יצירת המתנה, הנתינה והקבלה, הן דמעות של התרגשות ואושר.
המשמעות של "לא יסולא בפז" היא של משהו בעל ערך רב יותר מזהב. לכן נחלק 50 דמעות על פי יחס הזהב ל 31 דמעות של זהב ו-19 של אבן החן הנדירה
ביותר Painite, שהיא יותר מזהב.
על פי המחקר של Shimizu וחוקרים נוספים, משקלה של דמעה הוא כ 12.4 גרם, כך שערכה הסמלי של המתנה מחושב לפי הנתונים של 31 כפול 12.4 גרם זהב
ועוד 19 כפול 12.4 גרם Painite.
 
דפנה ומשפחתה

*

מראה דו כיוונית היא אביזר קסום וחושפני, לעומדים משני צדי המראה. המתנה שלי מאוד דומה במהותה למראה דו כיוונית. אני משתקפת במתנה שלי בהמון צורות, זוויות וצבעים, אבל גם כל הסובבים, שהשתתפו בהכנתה, משתקפים בתוכה. ההדדיות הזו, החשיפה של כולם, האחד בתוך השני, הם חלק מהקסם של המתנה.
ההשתקפות העצמית הזו דרך עיניהם של אחרים חשפה לי דברים ידועים כביכול, אך עם זאת הצליחה להפתיע, לרתק ובמיוחד לרגש אותי עד מאוד. תוסיפו לכל זה את ההשקעה הרבה במחשבה ובעשייה של כל המשתתפים, ובמיוחד של המשפחה הקרובה, ואת מאות הפרטים האישיים השזורים בתוך מתנה אחת, ותבינו למה המתנה הזו, היא כל-כך קסומה ומרגשת, ומתבקשת לצידה חבילה של טישו די גדולה…
 
דפנה

איריס יקרה,
 
כשיצרנו קשר בתחילת הדרך, כבר הכרתי חלק מהעבודות שלך. ידעתי שאת יצירתית בצורה יוצאת דופן ושהתוצר שנקבל בסוף התהליך יהיה מיוחד ואחר.
לא ידעתי למה בדיוק לצפות. ביקשתי מתנה לבר המצווה של בכורי. לא ידעתי שאקבל הרבה יותר מזה.
במהלך העבודה איתך על המתנה גיליתי עד כמה כל פרט חשוב לך, עד כמה את רוצה להיות מדויקת בתוצאה הסופית ועד כמה משמעותי עבורך לרגש את החוגג הצעיר שלנו. כאילו את מכינה את המתנה לבנך שלך.
והתוצאה הסופית – ספר ברכות כרוך ומיוחד שמילותיו נכתבו בידי המשפחה והחברים הקרובים של בר המצווה, ריגש את כל השותפים לתהליך ואת כל מי שעיין בו.
רק בסיום העבודה, כשהספר מונח בידיי, הבנתי למה התעקשת על כל פרט. לקחת אחריות על התהליך כולו. מבחירת הדפים, כך שיהיו במשקל הנכון, בגודל הנכון, נעימים ליד, נעימים לעין, דרך הכריכה שנתנה לספר מעטה של קדוּשָה כמעט, ועד התוכן, שאמנם נכתב על ידי אנשים שונים אבל קיבל שפה אחת. חתימת ידך ניכרת בכל, אבל בהחבא. הצלחת לאסוף דימויים מעולמו של בני ולשזור אותם ביד אמן בתוך המתנה עבורו. הוא היה שותף נסתר בתהליך.
היום, אחרי שכבר הענקנו את המתנה לבננו הבכור, וכבר חווינו את ההתרגשות שלו ושל כל השותפים במתנה, אני מתבוננת בספר עב הכרס היפה הזה. אני יכולה לדמיין את בן ה-13 שלי, בעוד כמה שנים, יושב על כסא רחב וגדול, או אולי מתנדנד בכסא נדנדה בחצר ביתו, ולידו יושב הנכד שלו. חוגג בר מצווה בעצמו. וביחד הם פותחים את הספר וקוראים. ומגלים מה אמר הזה ומה חשב ההוא על סבא שלהם. ומגלים קווי דמיון לאבא או לאמא או לנכד בעצמו. התמונה הזו, של שניהם יושבים כך יחד והספר ביניהם, משמחת אותי מאד.
איריס, תודה על כל ההשקעה, ההקשבה, המסירות, ההקפדה על הפרטים הקטנים והאופן הנעים בו ניהלת את כל התהליך הזה. מקווה לשיתופי פעולה נוספים בהמשך.
 
מאיה