"כשהיינו ילדים היינו מכורים לשקיות הפתעה. בסוף כל חגיגת יום הולדת היינו מצפים בקוצר רוח לגלות מה יש בה, בשקית שקיבלנו מחתן או מכלת השמחה. אולי נמצא בתוכה משרוקית? ואולי מחק בצורת תות? ואם יתמזל מזלנו באמת, אולי נגלה בפנים חופן סוכריות גומי? אחר כך גדלנו, ולציפייה המתוקה ההיא לא נותר זכר. אף אחד כבר לא מחלק לנו שקיות הפתעה בימי הולדת. מקסימום, אומרים לנו תודה על מתנה שעלתה לנו הון. איזה מין חיים אלה, תגידו.”

"שקיות הפתעה" מתוך האתר "מרמלדה"

שקיות יום הולדת

מתנה לכל מי שאוהב שמתבוננים בו בתשומת לב אינטימית כאילו שהיה שיר, מאדם קרוב ומסור.

שקית בד המכילה שירים ואוסף ופריטים היוצרים יחד מעין "תעודת זהות פיוטית" של המקבל אותה.

*

שירים שנוגעים במיוחד ללבי מזכירים לי אנשים שאני מכירה. לעתים הסיפור ששירים אלו מספרים הוא סיפורם ולעתים רוח השיר היא רוחם, תכונותיהם או אמונותיהם.  וכך לא אחת, כשאני קוראת שיר אני תוהה "למי השיר הזה מתאים?” וכשהתשובה מצויה בידי, כל מה שאני רוצה הוא לתת את השיר לאדם המתאים.

התחלתי אפוא לשלוח לאנשים שירים בתוך שקית בד, בתאריך יום הולדתם. בנוסף מכילה השקית פריטים ישנים וחדשים, חלק מהם תיעודיים וחלק סמליים.

ממה עשויה השקית?

בד בעל ערך סנטימנטלי שמסתתר מאחוריו סיפור אישי, כגון פיסת בגד אהוב שאינו בשימוש, סדין מתקופת הילדות שנשמר למרות שהמיטה שאותה כיסה כבר מזמן איננה או סינר משומש ומוכתם רגע לפני שהוא נזרק לאשפה.

ומה בתוך השקית?

טקסט המוגש על פי רוב בשני אופנים. האחד, ציטוט של שיר או טקסט כלשהו המתאים לאדם שלו הוכנה השקית.  הטקסט השני הוא אותו טקסט שנערך והוכנסו בו שינויים כדי להתאימו לסיפור חייו של מקבל השקית. השירים הנשלחים כצמד, המקורי והערוך, מתקבלים כמתנה כפולה – האחת מאת המשורר והשנייה מאת אדם קרוב שהתמסר להתבוננות מחודשת במילים ובמקבל אותן. לעיתים נכתב טקסט מקורי, יש מאין, במיוחד עבור אדם מסוים.

חומר שנבחר לסמל את האדם, את חייו, העדפותיו ופועלו או תהליכים ושינויים שעבר בתקופות מסוימות בחייו.  כך קיבלה תמרה זרעים של פרי האנונה, ולרות לוקטו ניצנים מיובשים של ורדים.  לובה קיבל שקית חול, אורלי קיבלה שקית קמח וישראל קיבל שקית ובתוכה קלידים בודדים של פסנתר.

תמונות המצולמות בתאריך יום ההולדת ומנציחות רגע שבו נעשה שימוש כלשהו בפרטים מן השקית.

* * *

 שקית יום הולדת ללובה אליאב 

הרעיון להכנת השקית נבעה מאישיותו ומפועלו של לובה, שהיה איש שלום ואיש המדבר. תפרתי את השקית מחולצת עבודה ישנה של לובה שנהג ללבוש ב"ניצנה" – הקהילה החינוכית שהקים בנגב. הבד המשובץ, הדהוי וסימני עט הכתיבה שנותרו עליו סמלו את העשייה הערכית והחינוכית, ואת הכתיבה וההגות שמלאו את חייו של לובה.

מה בשקית?

שני טקסטים – האחד, ציטוט מתוך שיר מאת המשורר אדוניס, והאחר, שיר ברכה (המבוסס על הראשון) בהשראת קורות החיים של לובה.

1. ציטוט מתוך "מדריך מסע ביערות המשמעות" :

מהו מדבר ?

מגדת עתידות

שאינה חדלה

לקרוא בחול.

מהו חול ?

קורא תמידי של רומן אחד :

הרוח.

2. שיר-ברכה המבוסס על שירו של אדוניס:

מיהו לובה ?

איש המדבר

מגיד עתידות

שאינו חדל

לכתוב בחול.

מהו כותב ?

כותב תמידי של רומן אחד :

השלום.

על גבי עמודים,

בדרכים,

בספר החיים.

תמונות שצולמו בחוף ימה של תל אביב, עיר מגוריו של לובה מאז עלה לארץ ישראל בגיל שלוש. בתמונות מופיעים בני משפחתו של לובה, כפות רגליהם ועקבות רגליי היונים שדרכו שם קודם.

חול ים שאספתי בבוקר יום ההולדת ה-85 של לובה וארזתי בשקית נייר חומה (דמוית שקית סוכר). החול מסמל את תנופת הבניה שהיה שותף לה במדבר הנגב. חול-הים הוא גם זיכרון לסיפור פגישתם של לובה וטניה אהובתו בלב ים, על ספינת המעפילים "אולואה", בשנת 1947.

נוצה של יונה שמצאתי באותו בוקר על חוף הים מסמלת את חזונו ועשייתו של לובה למען השלום.

*

מקבץ תמונות משקיות יום הולדת נוספות